הכל זורם

הלינקולן קונטיננטל מ-1961, עם עיצובה החלק והזורם ושפע הטכנולוגיה המתקדמת שיושמה בה, הפכה לאחת החוליות החשובות ביותר באבולוציית הרכב האמריקנית. והיא בכלל נולדה בטעות...


ו כמעט עובדה מדעית מוכחת שרוב המכוניות האמריקניות הקלאסיות, בעיקר אלו משנות ה-50' ואילך, מגושמות, רועשות ונעדרות חן או ייחוד; טוב, אולי אסייג קצת: בטח בהשוואה ליצירות רבות ההשראה ונוטפות האופי מאירופה מאותה התקופה.

כחריגה, ניתן בהחלט לציין את הלינקולן קונטיננטל Clap door היפהפייה שהושקה ב-1961. בתקופה בה השתנה עיצוב הדגמים השונים לעיתים אף פעמיים בשנה (!), הרי שהלינקולן המפוארת הזו שרדה עם אותו העיצוב חמש שנים - עד להחלפתה ב-1966. זה לבדו אמור ללמד משהו על ייחוד האמריקנית המודרנית הזו, שנולדה בראש ובראשונה להילחם בלימוזינות הענק המפוארות מבית קאדילאק.

העיצוב הזורם והנקי הוא אחת הסיבות להפיכתה לקלאסיקה נחשקת. הקונטיננטל Clap door התאפיינה גם בסממני עיצוב מודרניים ומתקדמים לזמנם, והיא הייתה ללא ספק אולטרה-מודרנית ומתקדמת גם מן ההיבט הטכנולוגי בשעתו.

בהשוואה לדגמים הקודמים, המדובר במהפכה עיצובית של ממש. הכנפיים הענקיות מעל לגלגלים נעלמו כמעט כליל; הפנסים נבלעו בסבכה הקדמית - במקום לבלוט בבוטות בקצה חופות הגלגלים הארוכות והמובלטות. גם הפגושים דמויי טילי השיוט המחודדים מלפנים ומאחור הפכו למשהו צנוע ומאיים פחות, ונבלעו בתוך מה שגם כיום ניתן לזיהוי כפגוש. ההשוואה למתחרות מאותה השנה – ראו הקאדילאק המצולמת כאן – המדובר בלא פחות ממהפיכה.

הקונטיננטל המצולמת כאן החליפה את המפלצת שקדמה לה, שיוצרה בין השנים 1958 ל-1960; אורכה היה 5.80 מ' והיא הייתה האחרונה מבית לינקולן בעלת שלדת סולם נפרדת. ולא שהקונטיננטל "החדשה" הפכה לגמדה: עם רוחב של 2.0 מטרים ואורך של 5.5 מטרים לא חסר היה מקום לששת הנוסעים. הגימיק הבולט ביותר היה בכניסה וביציאה: אלה נעשו באמצעות דלתות שנפתחו בכיוונים מנוגדים – מכאן השםClap door - בדומה לדלתות ה'סלונים' המוכרים לנו מהמערבונים.

 

צומת דרכים

 

לעיצוב המתקדם והנקי היה גיבוי וחיזוק ראויים מתחת לפני משטחי הפח הנדיבים. מנוע ה-V8 בנפח 7,043 סמ"ק ייצר 320 כוח-סוס, שבעת לחיצה אגרסיבית על דוושת התאוצה הצליח לשגר את הלימוזינה הכבדה (משקל עצמי של 2.6 טון!...) מעמידה ל-100 קמ"ש תוך קצת יותר מ-10 שניות. ועוד בענייני קו ישר, הרי שגם לחיצה במהירות בינונית, בין 60 ל-80 קמ"ש, הניבה תמיד יבבת צמיגים הכורעים תחת נטל המומנט עוקר הסלעים. כמו כל דינוזאור אספלט אמריקני מאותם ימים, הרי שגם מהקונטיננטל לא ציפו להתנהגות ראויה, או התנהגות כלשהי בכלל, כאשר הכביש הופך למפותל יותר; יחד עם תכונות של טרקטור או קטר, התלוו לניסיונות "לקחת" פניות קצת יותר מדי מהר זוויות הטייה שגרמו למעיי הנוסעים להתהפך בקרבם.

אבל, כל אלה לא הפריעו לספונים בתוך כורסאות הרכב ליהנות מכל הפאר והפינוקים שניתן היה לחלום עליהם באותם ימים. הנסיעה השקטה והחלקה הזכירה אולי ספינת שיוט, אך בכבישים הרחבים, הישרים והאיכותיים של אמריקה לא היה צריך יותר מכך. הקונטיננטל נמכרה בהצלחה רבה במשך יותר מחמש שנים, מבלי שהעיצוב החיצוני שונה – מעבר לליטוש קל פה ושם. די בעובדה זו לבדה כדי להעיד על מקומה של הקונטיננטל בהיסטוריה של פורד בפרט, ושל תעשיית הרכב האמריקנית בכלל.

וזו האחרונה כבר לא חזרה להיות מה שהייתה. מעט מכוניות יכולות להיחשב כנקודה בולטת ומרכזית בציר הזמן של התעשייה, צומת דרכים ממש, כזו שעד אליה הגיעו מכיוון אחד, וממנה והלאה – פנו לכיוון אחר. תראו את מתחרותיה של הלינקולן קונטיננטל ותבינו.

 

גרסת הקונברטיבל של הקונטיננטל (כאן ממודל 1962) הייתה אחת המכוניות האמריקניות הקלאסיות, האלגנטיות והסטייליסטיות ביותר באותם הימים. גם הגרסה הפתוחה שמרה על תצורת ה- Clap doorהייחודית

הקונטיננטל מ-1961. קטנה ממתחרותיה וקודמתה, "נקייה" יותר בעיצובה ונשענת על שלדת 'מונוקוק' מהפכנית

 הקונטיננטל סימן 2 מ-1956 הייתה ניסיון מצד פורד להקים חטיבת עילית יוקרתית בתוך לינקולן, שתיקרא קונטיננטל, על-שם גרסאות לינקולן המפוארות מן העבר. הניסיון לא צלח, אך השם נותר בהיצע של לינקולן, חטיבת היוקרה בפורד

 הפורד ת'אנדרבירד מ-1961 שמשה כהשראה לקונטיננטל החדשה, וכמוה הכילה שלדת 'מונוקוק' מתקדמת

 מחליפת הקונטיננטל Clap door ב-1966 הייתה הסימן 3 שכבר התאפיינה בסממני עיצוב "לינקולניים" קלאסיים שעברו בכל דגמי החברה עד לאמצע שנות ה-80'. למרות אי-אילו אלמנטים בולטים ומוחצנים – כמו חיפויי הפנסים והסבכה הקדמית הצרה והמחודדת – לא התאפיינה מפלצת האספלט של לינקולן בגימיק או מראה ייחודי בהשוואה למתחרותיה, לבטח שלא בהשוואה ל"אחיות" מבית מרקיורי ופורד

 קאדילאק אלדוראדו אבולושן לימוזין מ-1960. השקת הקונטיננטל הפכה את עיצובה הגרוטסקי והמצועצע לארכאי בן-לילה ועל גבול הקיטש. GM נאלצה להתעשת מהר ולבצע הפיכה בכל קו העיצוב שלה

 ראש מחלקת העיצוב של לינקולן – גרי מק'גוברן – חושף את מכונית התצוגה Continental Concept במהלך תערוכת הרכב של לוס-אנג'לס ב-2003. כמו ההשראה מ-1961, כך מתאפיינת גם מכונית עתידנית זו של לינקולן בדלתות מסוג Clap door וקווי עיצוב זורמים ו"נקיים".

  

נכתב ע"י אייל שמיר

צילומים: לינקולן, GM