בצבא קבע נהגתי בטנדר סוסיתא 1500 והוא היה פחות אמין מה- 1300, מכיוון שה- 1300 בגרסת סטיישן לקראת סוף שנות השבעים נקרא 13/60 וזה היה די אמין. מנוע טולדו גיר טולדו. ה- 1500 טריומף הורכב בטריומף פח ו"הותאם" להנעה קדמית מה שדפק את כל העסק. גם הטריומף פח 1300 לא היה "מאור הגולה" אבל המנוע החלש יותר פחות דפק את שאר המערכות. ב- 1500 שלי השיא היה שמפרק הקרדן של ההגה השתחרר מהשגמים וגלגל ההגה הסתובב כמו ב"מכונית" בגן ילדים.
אם המנועים האלה יכולים לעבוד גם היום אזי זהו הישג גדול גם לפורד וגם לטריומף וגם לבעלים הנוכחים. הנפח כבר לא חשוב בימים אלה. חשוב שעשו עבודה טובה אז. השאלה שלי הייתה, האם המרכב יוצר במפעל בארץ? איך ריצפה שעשויה מעץ לבוד, החזיקה מעמד בגשמים ובעיקר בשמש ובחום של הארץ? ראיתי איך בונים מיכל (עגול) מפיברגלאס. אבל איך בונים צורה של מכונית מפיברגלאס? היו צריכים אז כלים מיוחדים במפעל.
זאת באמת שאלה טובה , בימים אלה אני עושה עבודות פיברגלס לרליאנט mark - 2 משנת יצור 1967 , העניין שערבוב החומר עם המאיץ סביר ואין בעיה , מהרגע שמוסיפים את המקשה יש מכסימום 4 דקות לעבוד כולל צביעת סיבי הזכוכית , אם מערבבים מקשה ומאיץ יחד יתרחש פיצוץ , לכן צריך להוסיף אותם לחוד , לאחר 4 הדקות הוא נעשה צמיג ואח"כ מתקשה , , אז איך עושים מכונית שלמה ?
רליאנט עם 3 גלגלים? יפה, יפה. אפשר תמונות? או נפתח דיון נפרד עליו? אם אתה עושה שיפיץ, סימן שמגיע לו תשומת לב מירבית. כך או כך אני חייב לראות! אגב ישנו מפעל bell בבאר שבע, בו בונים מיכלים מפיברגלאס, בכל הגדלים, לתעשייה.
למיטב ידיעתי הייצור היה פרימיטיבי במהותו. המרכב היה בנוי מחלקים חלקים שהיו מיוצרים בתבניות (עץ??), ולאחר מכן היו מחוברים בעבודת יד, כמובן, חלק למשנהו. כך הם הוזילו עליות ולא נזקקו למכשירים יקרים כגון מכבשי ענק ותבניות מתכת ייחודיות.
אני בוש ונכלם על שטרם למדתי להעלות תמונות , אשתדל לעשות זאת בהזדמנות הראשונה . במה שקשור ליצור המרכבים של הסוסיתא ? עדיין לא ברור איך עבדו עם חומר שמתקשה כל כך מהר .
בנייה של גוף פיברגלאס היא דיי פשוטה יחסית. בונים תבנית מעץ, אשר ברוב המיקרים מחוזקת עם מסגרת מתכת בעיקר לצרכי שינוע. התבנית היא רב פעמית. מורחים אותה עם חומר שנותן גימור חלק ומקל על שחרור הגוף ואז מתחילים לשים שכבות של פיברגלאס עם פוליאסטר. לאחר ההתמצקות, מוציאים את הגוף, מנקים ומחדש.
בת"א קיימת חב' אלגד אשר מוכרת חומרי פיברגלאס ועוד כל מיני דברים. לפני חצי שנה רציתי להכין חלק מחומר זה. הלכתי לבדוק אצלם את אופן תהליך הייצור קיימים שני סוגי מקשים אחד מהיר שמתייבש סופית תוך 10 דקות. והשני איטי יותר שלוקח לו להתקשות מס' שעות. עצתם הייתה. אם אתה מיומן בעבודה עם החומר, עבוד עם החומר המהיר וכך כמות החלקים שתכין ביום תהיה גדולה בהנחה שיש לי רק תבנית יציקה אחת. במידה ואינך מיומן בעיצוב החומר על התבנית (שיכבה פיבר,שיכבה רשת גסה,שיכבה פיבר,שיכבה רשת עדינה ,שיכבה פיבר) ולוקח זמן, עבוד עם המקשה האיטי יותר. ואכן זה מה שעשיתי לקחתי את המקשה האיטי. אגב הם הזהירו אותי שתהליך שפיכת החומר על התבנית פולט גזים רעילים ולכן אמרו לי שחובה לעבוד במקום פתוח עם מסיכת (כמו של אב"כ) שסוגרת את כל הפרצוף (עיניים,אף,פה)
זה לא 4 דקות. קודם כל לוקח לפוליאסטר הרבה יותר זמן להתמצק. ובמקומות גדולים הפוליאסטר מתערבב במערכת מרכזית ומגיע מוכן למרסס ביד של העובד בדומה לאיך שמרססים פוליאוריטן מוקצף. כמה תבניות ואתה "רץ"