שלום רב פורום נכבד
כן, גם אני אוהב את המותג, מה לעשות? הייתה אצלי בכונן כתבה כמעט מוכנה, ובעקבות הפירסומים האחרונים בפורום, החלטתי שהגיע הזמן להשלים את התחקיר הצנוע שלי ולהביא אותו סוף כל סוף אליכם. אולי שמעתם, אולי קראתם, למבורגיני עושה סדר בדגמיה. אני מקווה שהשורות הבאות יוכלו לתאר את המתרחש ומה התרחש שם. לא את הכל, כמובן.
מלחמת שוורים
אחרי עשור, הגאייארדו האחרונה עוזבת את המפעל בסנטה אגתה (נוב. 2013) לטובת אוסף פרטי. 14,022 יחידות, יוצרו במשך השנים האלו, שהן כמחצית מכלל ה- 30,000 יחידות שנבנו מאז הקמתה של החברה ב 1963.
הדבר מצביע על כך שגאיירדו העלתה את ממוצע המכירות מ 250 יחידות בארבע העשורים הראשונים של המפעל, ל 2000 יחידות בשנה במשך העשור האחרון. נראה שהבעלים – אאודי – מחכך בידיים מרוב שמחה.
הגאיירדו נבדלת מהמקבילות אליה – מורצ'ילאגו את אוונטדור – במנוע V10 במקום V12. תחילה הוצעה עם הנעה כפולה, עד 2009 שאז הוצגה עם הנעה אחורית, לשמחת חובבי הנהיגה.
בין הגרסאות שנבנו במהלך האבולוציה של הדגם, אציין את גרסת הפוליציה שמשרתת את משטרת לאציו ונותנת מענה מהיר למח' תנועה עם 560 כ"ס. גירסה נוספת במהדורה מוגבלת, נושאת את שמו של נהג המבחנים האגדי של למבורגיני, LP 550-2 וולנטינו בלבוני, עם 550 כ"ס. LP 570-4 ספיידר פרפורמנטה, הגירסה החזקה, עם 570 כ"ס. האחרונה שהוצגה בתערוכת ז'נבה, היא LP570-4 סקוודרה קורסה, שהיא הכי קרובה למסלול, לטענת למבורגיני.
בעוד זאת יורדת מהארנה, המחליפה כבר כאן. ה"הוראקאן". איך היא תצליח להיכנס לנעליה הגדולות של גאיירדו ולמשוך את לקוחותיה? כנראה שיש לה קלף מנצח. עיצוב קרבי מאוד ודומה מאוד לשל האחות הגדולה, אוונטדור. המנוע נשאר בתצורתו הקודמת V10 ובאותו נפח 5.2 ל', אבל חזק יותר, 610 כ"ס (570 כ"ס לגאייארדו סופרלגרה). המשקל עומד על 1422 ק"ג (לעומת 1430 בגאיירדו) תוך שימוש בחומרים קלים ומרוכבים (אלומיניום, סיבי פחמן). רוצים ביצועים? מיואץ ל100 תוך 3.2 ש', כל הדרך למהירות מירבית של כ 325 קמ"ש. נא הכינו צ'קים בדרך לתערוכת דטרויט(אביב 2014), שם היא תוצג רשמית.
הטכנולוגיה מתקדמת, דגמים הולכים, דגמים באים, ובטוח שבעוד עשר, חמש עשרה שנה, מישהו יכתוב בטור שלו: “למבורגיני מחזירה שם ישן מן העבר.” ככה זה. משהו טוב, לעולם לא נשכח.
אחרי שראינו עד כמה למבורגיני גאיירדו הייתה לדגם המשמעותי ביותר בכל שנות ייצור החברה, נחזור אחורנית בזמן כדי לפגוש דגמים שלא בדיוק היו בראש טבלאות המכירות או בחלומותיהם של בני הנוער של אותה תקופה.
השנה 1970, השנה בה הוצג לראשונה הלמבורגיני Urraco, בתערוכת טורינו. אבל לציבור הרחב, הפך לזמין רק ב 1973. האחראי על עיצוב ותכנון הקופה 2+2, היה מרצ'לו גאנדיני, שעבד באותם ימים ב "Carrozzeria Bertone”. פרארי דינו ומזראטי מראק (Merak), באותה תקופה, הציבו את אוראקו כמתחרה שווה. במשך כל תקופת היצור, תויג האוראקו לארבעה תת קבוצות:
P111 – שעבר התאמה לשוק ולתקנות האמריקאיות. פגושים קידמיים מוגדלים, בקרת פליטה שגררה אחריה הפחתה בכוחות סוס בגרסה זאת.
P200 – מנוע 2 ל' שמפיק 180 כ"ס. 7.2 ש' למאה קמ"ש, בדרך ל 215 קמ"ש מירביים.
P250 – מנוע 2.5 ל' ממוקם מאורי המושב האחורי מעביר 217את כל סוסים אל הגלגלים האחוריים. מיאוץ ל 100 קמ"שׁ ב6.9 ש' 240 קמ"ש מירבים.
P300 – החזק שבחבורה עם 247 כ"ס המופקים ממנוע בנפח 3 ל'. וגם הזריז מבין כולם 5.6 ש' ל100 קמ"ש. מהירות מירבית 260 קמ"ש.
סה"כ יוצרו 776 יחידות ובכולן שוכן מנוע V8 עם גל זיזים עילי. רק ב P300 גל זיזים עילי כפול.
גם למבורגיני סילאוט וגם למבורגיני האלפה – עם מנוע 3.5 ל' - התבססו על אוראקו, דבר המצביע על החשיבות הרבה של דגם.
נשלב חזרה להילוך ראשון, ונלחץ קלות על כפתור ימני עד אשר מגיעים לתקופת ה Silhouette. מכונית דו מושבית, מנוע מרכזי, יוצר במספרים בודדים-54 ליתר דיוק-בין השנים 1976 עד 1979. הוצג רשמית ב76' בתערוכת ז'נבה. הסילואט נבדל מאוראקו-אותו החליף ועליו התבסס-ע"י עיצוב זוויתי יותר. בדגם זה, לראשונה, הלמבורגיני עושה שימוש בגג נפתח למחצה (taraga top). המנוע V8 בנפח 3 ל', הורכב רוחבית מאחורי מושב הנהג. דף הביצועים הצביע על 6.5 ש' בהאצה ל 100 קמ"ש ומהירות המירבית 260 קמ"ש.
Jalpa, חאלפהה, אחרונה לפני גאיירדו, מילא תפקיד של למבורגיני קצת יותר מ"סביר", שהוא בעצם זול בהרבה מספינת הדגל, הקונטאש, ומתוכנן גם ע"י ברטונה. תחילה החאלפה היה פיתוח של למבורגיני סילואט המוקדמת. היצור של החאלפה החל ב1981 והסתיים ב1988. מיצובו היה בין הקונטאש לסילואט. הניהוג בו יחסית לקונטאש היה קל יותר, עם ראות טובה יותר וכושר תימרון גבוה יותר בתנועה כבדה ומהירויות נמוכות. ומה מסתתר בירכי האוטו? מנוע V8 בנפח 3.5 ל' עם גל זיזים עילי כפול. מנוע מבוסס על מנוע של סילואט אבל גרסה זאת הפיקה 255 כ"ס ו 30.5 קג"מ. המיאוץ ל100 קמ"ש ב 6 ש'. את הרבע מייל החאלפה כיסה ב 15.4 ש' וסיים אותו במהירות של 148 קמ"ש. מהירות מירבית הייתה 234 קמ"ש. משקל כל החבילה 1510 ק"ג.
כשיצא לאוויר ב 1981, החאלפה נשא חלקי פלסטיק (פגושים, כונסי אוויר ומכסה מנוע) בצבע שחור וגופי התאורה נלקחו מהסילואט. מאוחר יותר ב 1984 חלקי הפלסטיק נצבעו בצבע הרכב ואילו גופי התאורה הותאמו לדגם.
ייצור החאלפה הסתיים ב1988, אחרי שהמכירות צנחו וקרייזלר הפכה לבעלים החדש של החברה.
מדגם זה יוצרו סה"כ 410 יחידות.
גם אז כמו גם היום, המשותף בין כל הדגמים הוא מקור שמם. רמז? ראו את הכותרת. ועדיין השושלת הזאת נשארה בצלה של ההיסטוריה מבלי ששמות הניצנים שבה יוצדק במלואו. ועם עובדה זאת הגאיירדו מקבלת נקודות זכות נוספות והופכת לבולטת ביותר, אלא אם כן יש ליורשת מילה נוספת. נוכל להתרשם ממנה כמו שנאמר, בדטרויט באביב הקרוב.
ולסיום חבריי, באיזו משוואה הייתם בוחרים לו הכיס שלכם היה מספיק עמוק?
(1973) 1 שור=260 סוסים
(2014) 1 שור=610 סוסים
אתרי סימוכין
מגזין אוטו-חדשות רכב.
http://en.wikipedia.org/wiki/Lamborghini_Urraco
http://en.wikipedia.org/wiki/Lamborghini_Silhouette
http://en.wikipedia.org/wiki/Lamborghini_Jalpa